כאשר שופט מורה על שחרורו של חשוד, הוא יכול להתנות זאת בתנאים כגון ערבות עצמית, הפקדת כספים, הרחקה, מעצר בית בפיקוח ועוד.

אם בית המשפט מאריך את המעצר ("הארכת מעצר ראשונה"), יכולה המשטרה לחזור בתום ימי המעצר ולבקש הארכת מעצר נוספת, שניה. במקרה כזה יערך דיון נוסף, בו יוכרע אם החשוד ישוחרר או אם תינתן הארכת מעצר נוספת ("הארכת מעצר שניה"). תיתכן גם הארכת מעצר שלישית וכו', עד לתקופה מקסימלית של 30 ימים בסך הכל (קיימים חריגים).

זכות להגשת ערר:

גם אם שופט החליט לעצור אתכם או אדם הקרוב אליכם, אל תאמרו נואש. אפשר להגיש ערר על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, שרשאי לבטל את ההחלטה ולהורות על שחרור.

תנאים למעצר ימים:

• המשטרה צריכה להראות לבית-המשפט שקיים "חשד סביר" שהחשוד אכן עבר עבירה (שאינה חטא). לשם כך היא צריכה להציג ראיות לבית המשפט (הראיות לא חייבות להיות קבילות).
• המשטרה צריכה להראות שמתקיימת "עילת מעצר": חשש סביר משיבוש, חשש סביר למסוכנות, או צרכי חקירה מיוחדים**.
• השופט צריך להשתכנע כי אי אפשר להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, כגון מעצר בית.

נקודות חשובות נוספות:

• לשוטר יש סמכות לעצור אדם רק אם הוא חשוד בביצוע "עבירה בת מעצר" – עבירה מסוג עוון או פשע. קרי, עבירה שנקבע לה עונש מאסר העולה על שלושה חודשים.
• נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשטרה. כלומר, המשטרה היא זו שצריכה להוכיח כי קיים חשד סביר לביצוע עבירה (שאינה חטא) וכי קיימת עילת מעצר.
• לבקשת עצור, רשאי בית המשפט לקיים את מרבית דיוני המעצר באמצעות הוועדות חזותית.
• בית המשפט יכול להאריך את המעצר ב 15 ימים לכל היותר בכל דיון (קיימות מגבלות נוספות כאשר עילת המעצר היא צרכי חקירה). בסך הכל לא יוחזק חשוד במעצר ברצף בקשר לאותו אירוע לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם הוגשה בקשה למעצר נוסף באישור היועץ המשפטי לממשלה.

וזו לשון סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים):

13 (א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה;

• קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי־מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
• קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
• בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

חשוב לזכור ש"מעצר ימים" הוא הליך שונה מ"מעצר עד תום ההליכים". ב"מעצר עד תום ההליכים" מדובר על מעצר של אדם שכבר הוגש נגדו כתב אישום, והמעצר הוא עד תום המשפט, כלומר – עד תום ההליכים המשפטיים. על כן הוא מכונה "מעצר עד תום ההליכים".