מעצר ימים – הארכת מעצר לצרכי חקירה

הארכת מעצר לצרכי חקירה ("מעצר ימים")

דוגמה 1:

א' נעצר לאחר שטענו שראו אותו פורץ למספר כלי רכב, והמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בחמישה ימים. בדיון "מעצר ימים" בבית המשפט הראתה עו"ד ענבל דוכובני זאבי שעוצמת החשד נמוכה ואינה מספיקה למעצר, ושאין ראיות לכך שבכלל הייתה פריצה: בעלי הרכבים לא טענו שפרצו לרכביהם, לא נגרם נזק לרכבים, ולא נמצאו ראיות אחרות שמצביעות על כך שמישהו פרץ אליהם. בית המשפט קיבל את הטענות, והורה על שחרורו של א' בערבות.

למשטרה יש סמכות לעצור אדם שחשוד בביצוע עבירה למשך זמן של עד 24 שעות (קיימים חריגים).

אחרי המעצר הראשוני הזה, אם המשטרה מבקשת להמשיך ולעצור את החשוד, היא צריכה להגיש בקשה ל"הארכת מעצר" ולקבל את אישור בית המשפט לכך. מעצר כזה של חשוד מכונה "מעצר ימים" או "מעצר לצרכי חקירה".

דוגמה 2:

ש' נעצר בחשד לתקיפה ואיומים של בת-זוגו, והמשטרה ביקשה להרחיקו מביתו. עו"ד ענבל דוכובני זאבי התנגדה לבקשה, טענה כי לא מתקיימת עילת מעצר, וכי המשטרה התייחסה ללקוח באופן ברוטלי והפעילה נגדו אלימות שלא לצורך. בנוסף הדגישה עו"ד דוכובני זאבי כי לאור מצבו הרפואי של ש', והעובדה שביתו מותאם לצרכיו הרפואיים, אין להרחיקו מביתו ולו ליום. בית המשפט קיבל את טיעוני הסניגורית, קבע כי לא היה מקום למעצר החשוד, כי לא התקיימה עילת מעצר, והורה להעביר את התיק לבדיקתה של המחלקה לחקירת שוטרים כדי לחקור את התנהלות השוטרים.

כשהמשטרה מבקשת לעצור חשוד ל"מעצר ימים", היא מגישה לבית המשפט "בקשת מעצר". בבקשה מפורטים מספר ימי המעצר שהמשטרה מבקשת, תיאור כללי של החשדות, ופירוט של עילות המעצר.

הדיון בבית המשפט הוא ההזדמנות של עורך הדין מטעמכם לשכנע את בית המשפט שיש לשחרר את החשוד. סניגור מנוסה יוכל לחשוף נקודות תורפה בתיק ולבסס עובדות לטובת החשוד, וזאת באמצעות חקירה אפקטיבית של "הטוען המשטרתי" (השוטר שמייצג את המשטרה בבית המשפט). עורך הדין שלכם יפעל להראות לבית המשפט שאין הצדקה למעצר, שאין חשד סביר, שאין סמכות למעצר, שאין עילת מעצר, או שיציג לבית המשפט אלטרנטיבה טובה למעצר, כגון מעצר בית עם מפקחים ראויים.

דוגמה 3:

א' נעצר בחשד לעבירות של איומים ותקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש. עו"ד ענבל דוכובני זאבי הגיעה לתחנת המשטרה, הכינה אותו לחקירה, וייצגה אותו למחרת בבית המשפט. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בחמישה ימים, בטענה לחשש משיבוש ולמסוכנות. אחרי חקירה נגדיות של הטוען המשטרתי בית המשפט השתכנע כי אין מקום למעצר מאחורי סורג ובריח, והוסכם על חלופה של מעצר בית.

כאשר שופט מורה על שחרורו של חשוד, הוא יכול להתנות זאת בתנאים כגון ערבות עצמית, הפקדת כספים, הרחקה, מעצר בית בפיקוח ועוד.

אם בית המשפט מאריך את המעצר ("הארכת מעצר ראשונה"), יכולה המשטרה לחזור בתום ימי המעצר ולבקש הארכת מעצר נוספת, שניה. במקרה כזה יערך דיון נוסף, בו יוכרע אם החשוד ישוחרר או אם תינתן הארכת מעצר נוספת ("הארכת מעצר שניה"). תיתכן גם הארכת מעצר שלישית וכו', עד לתקופה מקסימלית של 30 ימים בסך הכל (קיימים חריגים).

זכות להגשת ערר:

גם אם שופט החליט לעצור אתכם או אדם הקרוב אליכם, אל תאמרו נואש. אפשר להגיש ערר על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, שרשאי לבטל את ההחלטה ולהורות על שחרור.

תנאים למעצר ימים:

  • המשטרה צריכה להראות לבית-המשפט שקיים "חשד סביר" שהחשוד אכן עבר עבירה (שאינה חטא). לשם כך היא צריכה להציג ראיות לבית המשפט (הראיות לא חייבות להיות קבילות).
  • המשטרה צריכה להראות שמתקיימת "עילת מעצר": חשש סביר משיבוש, חשש סביר למסוכנות, או צרכי חקירה מיוחדים**.
  • השופט צריך להשתכנע כי אי אפשר להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, כגון מעצר בית.

נקודות חשובות נוספות:

  • לשוטר יש סמכות לעצור אדם רק אם הוא חשוד בביצוע "עבירה בת מעצר" – עבירה מסוג עוון או פשע. קרי, עבירה שנקבע לה עונש מאסר העולה על שלושה חודשים.
  • נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשטרה. כלומר, המשטרה היא זו שצריכה להוכיח כי קיים חשד סביר לביצוע עבירה (שאינה חטא) וכי קיימת עילת מעצר.
  • לבקשת עצור, רשאי בית המשפט לקיים את מרבית דיוני המעצר באמצעות הוועדות חזותית.
  • בית המשפט יכול להאריך את המעצר ב 15 ימים לכל היותר בכל דיון (קיימות מגבלות נוספות כאשר עילת המעצר היא צרכי חקירה). בסך הכל לא יוחזק חשוד במעצר ברצף בקשר לאותו אירוע לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם הוגשה בקשה למעצר נוסף באישור היועץ המשפטי לממשלה.

וזו לשון סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים):

13 (א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה;

  • קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי־מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
  • קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
  • בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

חשוב לזכור ש"מעצר ימים" הוא הליך שונה מ"מעצר עד תום ההליכים". ב"מעצר עד תום ההליכים" מדובר על מעצר של אדם שכבר הוגש נגדו כתב אישום, והמעצר הוא עד תום המשפט, כלומר – עד תום ההליכים המשפטיים. על כן הוא מכונה "מעצר עד תום ההליכים".

הערה:

האמור לעיל נועד אך ורק כדי ליתן רקע כללי על מעצר ימים, אינו מהווה ייעוץ משפטי, ואינו מתייחס לחריגים ולדקויות בחוק ובפסיקה שיכולות להיות קריטיות עבור מקרה נתון. כמו כן החוק והפסיקה מתעדכנים מעת לעת, ואתר זה לעיתים מתעדכן באיחור ועל כן אינו בהכרח משקף נכונה את הדין העכשווי, הנכון והתקף. בכל מקרה של מעצר מומלץ להתייעץ בדחיפות עם עו"ד פלילי.

* התנאים למעצר ע"י שוטר ללא צו שופט מופיעים, בין היתר, בס' 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

** הנוסח המדוייק המופיע בחוק הוא "יסוד סביר לחשש". ראו ס' 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

לתחומי עיסוק נוספים:

דילוג לתוכן